לעולם המתוקים ההודי הגעתי רק בשלב מאוחר יחסית בהיכרות שלי עם המטבח האינסופי הזה. המתוקים ההודים לא נחשבים לצד החזק שלהם, במיוחד מבחינת פוטוגניות, אבל ככל שחופרים מגלים שגם בתחום הזה יש גיוון משוגע ומאכלים טעימים ומפתיעים שזרים לחלוטין למטבח המערבי.

אחד המתוקים הפופולוריים בהודו נקרא “חלווה” (Halwa או Halva) והוא בן דוד רחוק מאוד של החלווה המוכרת לנו בארץ. הגרסה הכי נפוצה שלו עשויה מסולת וזו בעצם דייסה סמיכה מאוד, מתוקה מאוד שמבוססת על סולת חמאה וסוכר, ומתובלת בהל בתוספת אגוזים ופירות מיובשים. לפעמים מגישים את זה כדייסה ולפעמים כמעין חטיף מוצק יותר חתוך למעויינים או ריבועים. יש כמובן עוד הרבה מאוד גרסאות, מבוססות על קמחים למיניהם, קטניות, שעועית או ירקות כמו גזר, בטטה ודלעת.

את החלווה בגרסת הדייסה הסמיכה נהוג לאכול חמה, ולטעמי חלווה הודית טריה חמה עם כדור גלידה וניל ליד זה אחד הקינוחים המיוחדים והטעימים שיש. אם עדיין קשה לכם לדמיין מה התוצר הסופי, נסו לדמיין איזושהי הכלאה בין חרוסת לבקלאווה (כן כן), המרקם מזכיר קצת חרוסת חלקה והטעם מתוק ומרוכז כמו בקלאווה.

להמשיך לקרוא חלוות גזר הודית ←

הקינוחים ההודים שונים ומסקרנים, ולא ממש מוכרים מחוץ להודו. ברוב המקרים הקינוח הוא בעצם סוג של ממתק מתוק ומרוכז שמספיקים כמה ביסים ממנו לצד כוס קפה או תה חזק. כן, זה מאוד מזכיר את הבקלאווה שמוכרת לנו מהמטבח הערבי.

הרבה מהקינוחים ההודים מבוססים על חלב בצורותיו השונות, טרי, מצומצם, גבינה ואפילו חלב מיובש הנקרא “אבקת חלב” – כמו למשל בגולאב ג’אמון המפורסם. חוץ מחלב בהרבה מתוקים תמצאו הל והמון סוכר או ג’אגרי (סוכר קנים לא מעובד).

הפעם הבאתי כאן מתכון פשוט וטעים הנקרא “פיסטה באדאם בורפי” – פיסטה זה פיסטוק, באדאם זה שקד ובורפי זה סוג הקינוח. מבחינת התוצאה סופית צפו למשהו שהוא בין בקלאווה למרציפן. רך, דחוס ומתוק עם טעם נהדר של הל.

“בורפי” הוא קינוח מתוק ומרוכז שמבוסס על אבקת חלב. הגרסאות המוכרות ביותר הן הפיסטה בורפי (פיסטוק), בזאן בורפי (קמח חומוס) וקאז’ו בורפי (קשיו). יש כמובן עוד הרבה גרסאות ולפעמים מוסיפים גם פירות כמו קוקוס או אפילו מנגו. המתכון שהבאתי כאן לקוח מהאתר המהמם hebbarskitchen.

להמשיך לקרוא פיסטה באדאם בורפי – קינוח פיסטוק הודי ←

הקינוחים ההודים זו טריטוריה פחות מוכרת מחוץ להודו. מרבית המתוקים מבוססים על חלב ומוצריו ומתובלים בהל, והרבה פעמים משלבים גם קטניות. בשונה מבמערב, קינוחים עם קמח חיטה הם די נדירים וחדשים יחסית.

על הקינוח הזה שמעתי מחבר שחזר מטיול בהודו. הוא הביא לי פתק בכתב ידו של מלצר במסעדה שהוא אכל בה עם השם של המאכל MAA LADDOO, וטען שזה ללא ספק אחד הדברים הטעימים שאכל בטיול. כמובן שיצאתי מיד לחקור ברחבי האינטרנט וסרטוני הסבתות למיניהן והנה התוצאה לפניכם.

לאדו (Laddu או Laddoo) זה שם כולל לקינוח בצורת כדורים קטנים שמבוסס על קמח כלשהו (קטניות או אחר) עם סוכר, גהי ותוספות שונות. הכדורים האלה מתוקים ודחוסים ולי הם מזכירים בקלאווה – מתוק מרוכז, מתובל וטעים שאוכלים אחד או שניים מהם לצד קפה או תה. בהודו מגישים לאדו בדרך כלל בחגיגות ואירועים דתיים.

להמשיך לקרוא מאלאדו – כדורי חומוס מתוקים ←

אחד מתבשילי הקארי האהובים ביותר הוא הצ’יקן קורמה. תבשיל קרמי, עשיר ומתובל אך לא חריף מדי. קארי מצויין ל”מתחילים” בענייני אוכל הודי ומתובל.

כמו כל מנת דגל הודית גם לצ’יקן קורמה יש המון גרסאות עם יחסים שונים של קשיו – חמאה – יוגורט/שמנת. בגרסה הזאת ויתרתי לחלוטין על מוצרי החלב וכל הקרמיות מגיעה מהקשיו. תהליך ההכנה פשוט והמנה שמתקבלת טעימה בטירוף.

להמשיך לקרוא צ’יקן קורמה ←

קארי מבחינתי זה שם קוד לתבשיל מבעבע מעלה ניחוחות משגעים, חריף במידה מספקת ועם קשת טעמים בלתי ניתנת לפענוח. כשאני אוכלת קארי במסעדה אני משחקת עם עצמי משחק ניחושים שההפסד בו ידוע מראש לגבי התבלינים שמשתתפים בחגיגה. לאורך השנים הסתבר לי שלא רק שזה עניין קשה במיוחד גם לפעמים מעורבים תבלינים שמעולם לא נתקלתי בהם (ואין להם אפילו שם בעברית!).

מאחר והקארי הוא בתכל’ס רוטב, אפשר ורצוי להוסיף לו רכיב מרכזי – עוף, בקר, דגים, פירות ים, גבינת פאניר, טופו, גבינה טבעית כלשהי, ביצים קשות, קוביות תפוחי אדמה וכו’. כמובן שכל קארי מתאים יותר מבחינת הטעמים שבו לרכיבים מסוימים ופחות לאחרים.

את הקארי הזה פגשתי בכלל בגרסת ה”שקשוקה” שלו – בהודו קוראים לזה Egg drop Curry, כדי להבדיל מEgg Curry שבו מוסיפים ביצים קשות בתור רכיב עיקרי. התפתתי לנסות את הגרסה ההודית לשקשוקה וככה גיליתי את הקארי המשוגע הזה. קארי צ’אטינד (על שם מחוז במדינת טמיל נאדו שבדרום הודו) הוא קארי חריף ואדמדם עם מסאלה שמבוססת על קוקוס וצ’ילי אדום מיובש אליה מוסיפים את החברים הרגילים בצל ועגבניה יחד עם עוד מגוון תבלינים. יש פה כמו רכיבים מפתיעים, והתוצאה הסופית טעימה בטירוף ומעלה ניחוחות משכרים.

בתמונה למעלה אפשר לראות את רכיבי המסאלה רגע לפני שהם מתחממים להם במחבת ונטחנים. שמתי פה כמות קמצנית יחסית של צ’ילי אדום (בייחוד ביחס למקור) כי אכלתי את הקארי כמו שהוא ללא אורז או פחממה אחרת למתן את החריפות. אם יש לכם חיבה לחריף אפשר בהחלט לעלות פה ל4-5 צ’ילי אדום מיובש ולקבל גרסה דומה יותר למקור (החריף אש).

להמשיך לקרוא קארי צ’אטינד דרום הודי ←

מאכלים שזרים לחלוטין לטעמים וחומרי הגלם המוכרים לי תמיד סקרנו אותי. בטיול לקוריאה נתקלתי לראשונה בממרח שעועית מתוק – המקבילה לממרח שוקולד של המזרח הרחוק. לממרח הזה היה טעם מיוחד, מרקם גרגרי ומתיקות מאוזנת ונעימה הרבה יותר ממרח השוקולד הסטנדרטי פה בארץ. במטבח ההודי המקבילה של הממרח הזה הוא מעין תבשיל קטניות על בסיס חומוס, אפונה או מש שחור.

את המתכון המעולה למאפה הזה מצאתי אצל מנג’ולה, סבתא הודית חביבה שמעלה סרטונים באנגלית של עצמה מבשלת מאכלים הודים שונים. התוצאה המתקבלת היא מאפה מהיר ומתוק בדיוק במידה שמעולה לארוחת בוקר משביעה או כנשנוש לאורך היום.

להמשיך לקרוא פוראן פולי – מאפה הודי מתוק ←

המרענן הלאומי, לאסי צונן וטרי הוא המשקה המוכר ביותר מהמטבח ההודי. מלוח, מתוק, עם תבלינים ו/או פירות. הלאסי הוא בעצם שייק סמיך המבוסס על יוגורט טרי שטוחנים עם קרח ותוספות.

הגרסה שאני מביאה כאן היא ללאסי מתוק ועדין מתובל בהל. מבחינתי מדובר בפינוק מהיר ומשביע שמתאים על הבוקר או כארוחה קלה ומרעננת ביום קייצי וחם.

הכמות במתכון זה היא למנה אחת. תכפילו כמספר הסועדים.

להמשיך לקרוא לאסי מתוק ←

כוסברה. או ששונאים או שאוהבים. אני מהאוהבים במיוחד ומוסיפה צרור עלים רענן לכל מאכל שאיכשהו קשור ומתאים. לצערי הרב במטבח הישראלי כוסברה זוכה לקיפוח מסוים ומעטים מבשלים איתה. טרנד הבישול התאילנדי עוד איכשהו הציל קצת את המצב אבל ללא כל ספק מדובר בתבלין שלא מוערך כראוי.

במטבח ההודי עלי כוסברה וזרעי כוסברה הם מצרכים בסיסיים למדי שנמצאים בהמון מאכלים ותערובות תבלין. הקארי הבא הוא קארי שנקרא בהינדי Hariyali Aloo, שזה בעצם אומר תפוח אדמה ירוק. הקארי מבוסס על המון כוסברה ונענע שנטחנים עם הרבה תבלינים ומבושלים עם קוביות תפוחי אדמה. את תפוחי האדמה במתכון הזה אפשר להחליף בקוביות פאניר או חתיכות עוף (ואכן אפשר למצוא מתכונים דומים בשם Hariyali Chicken ו- Hariyali Paneer ברחבי האינטרנט).

התוצאה הסופית חמצמצה ומיוחדת. מגישים את זה עם אורז או לחם הודי כלשהו וזו תוספת נהדרת למנת טאלי.

להמשיך לקרוא קארי תפוחי אדמה בכוסברה ונענע ←

אחד המאכלים שהכי משכו אותי אל האוכל הודי היה הקארי. קארי קרמי כזה, עשיר, מתקתק ומתובל יחד עם פאניר או עוף זה אחד המאכלים האהובים עליי ביותר. לא משנה כמה ניסיתי וחקרתי במשך כמה שנים לא הצלחתי לשחזר או אפילו להגיע קרוב למנות הקארי שמוגשות במסעדות הודיות. משהו במרקם ואיזון התבלינים פשוט לא עבד.

לאחרונה נפל לי איזה אסימון או שניים והצלחתי לשחזר את המנה הקסומה הזאת. מסתבר שכמות הקשיו משחקת פה תפקיד משמעותי, איכות הבלנדר היא קריטית וכן השימוש ברסק עגבניות עדיף באופן מפתיע על עגבניות טריות.

הקארי במתכון הזה נקרא “פאניר מאקני” (Paneer Makhani) או “פאניר באטר מסאלה” (Paneer butter masala”) ובעצם מדובר ברוטב קרמי, חמאתי, מתובל ומתקתק שאליו מתווספים קוביות פאניר או חתיכות עוף (או אפילו טופו – פרטים בהמשך). מגישים את זה עם אורז לבן או לחם הודי כמו נאן או רוטי. בגרסה המקורית יש כמות הרבה יותר גדולה של חמאה אבל אחרי ניסוי וטעיה הגעתי למסקנה שזה די מיותר ועדיף להוסיף יותר קשיו או שקדים.

להמשיך לקרוא פאניר מאקני – פאניר באטר מסאלה ←

הקינוח המזוהה ביותר עם המטבח ההודי ואחד הטעימים נקרא גולאב ג’אמון. המילה גולאב משמעותה מי ורדים, וג’אמון זה איזשהו פרי הודי שדומה בצורה לכדורי הגולאב ג’אמון. למה מי ורדים? כי הסירופ שבו משרים את כדורי הגולאב ג’אמון מכיל מי ורדים.

כמו מרבית הקינוחים ההודים, גם הגולאב ג’אמון בעצם מבוסס בעיקר על חלב. מה הקשר חלב?! מסתבר שיש איזה תהליך מופרך בו שמים חלב בסיר ומבשלים תוך כדי ערבוב במשך נצח ועוד קצת ובסוף החלב פתאום מתגבש ונהיה בצק. לדבר המוזר שמתקבל קוראים קויה (Khoya או Khoa) והוא בסיס נהדר לקינוחים למיניהם. בהודו אפשר לקנות קויה בכל מכולת אבל בארץ כמובן זה בלתי ניתן להשגה וצריך להכין לבד. אני מזהירה מראש, זה לאמיצים בלבד כי זה באמת לוקח המון זמן שבו עומדים ומערבבים חלב.

אבל… יש חלופה פשוטה וכייפית! גרסה נפוצה ומהירה יותר לגולאב ג’אמון מבוססת על מוצר בשם “אבקת חלב”. לא, זה לא תחליף אוכל לתינוקות אלא פשוט חלב שמיובש ומעובד לאבקה. משום מה זה מוצר שלא כל כך מוכר במטבח הישראלי אבל אפשר להשיג אותו בארץ בכל מכולת רוסית או ערבית וכמובן בחנויות הודיות. אין ספק שהגרסה שמבוססת על קויה היא הכי מוצלחת, אבל גם הגרסה של אבקת החלב מצויינת – הכדורים מעט דחוסים יותר וחלקים יותר מבחוץ, ודורשים השריה ארוכה יותר בסירופ.

בשתי הגרסאות התוצאה הסופית מתוקה למדי, רכה ועם ניחוח ורדים והל. זה קינוח נפלא שאוכלים ממנו מעט ומשתלב מדהים עם תה או קפה שחור. משהו כמו בקלאווה רק הודי ומיוחד.

להמשיך לקרוא גולאב ג’אמון ←