מפה לשם עדיין לא פרסמתי בבלוג מתכון ראוי לצ’אנה מסאלה (צ’אנה = חומוס), אחד המאכלים הטעימים והבסיסיים במטבח ההודי. יש לזה כמובן הרבה גרסאות, והפעם בחרתי להביא את הגרסה הכי פשוטה שאפשר, מצרכים יחסית בסיסיים ובלי צורך בבלנדר או שום דבר מעבר לסיר.
כמו הרבה מתכונים הודים גם כאן מכינים מסאלה מעגבניות ותבלינים, ואז מוסיפים אליה את הקטניות. המתכון הזה יעבוד מצויין גם עם כל קטניה/שעועית מבושלת אחרת.
הודו היא ארץ של קטניות. יש אינספור סוגים וזנים וצורות בישול לקטניות, ומשתמשים בהם בכל המנות החל ממתאבנים וכלה בקינוחים. הקטניות משמשות מקור זול לחלבון, הן עמידות לאורך זמן ובריאות.
צ’אנה דאל הוא אחד מסוגי הקטניות הפופולריים ביותר והוא בעצם מוכר ופופולרי גם אצלנו בארץ – הלא הוא גרגר החומוס. אצלנו מוכרים אותו רק בצורתו השלמה עם הקליפה, אך בהודו הוא נפוץ בחנויות בגרסה הרבה יותר נוחה לבישול, ללא הקליפה וחצוי לשתיים. אגב, גם הרבה יותר פשוט להכין ממנו ממרח חומוס בצורה הזו.
המתכון כאן הוא אחד הפשוטים והטעימים ביותר שיש לי לדאל. התוצאה עשירה, טעימה ומתובלת בדיוק במידה. אני מאוד ממליצה לדבוק בכמויות שמפורטות במתכון ולא לוותר על כפית החמאה בסוף. את הדאל אוכלים חם כחלק מארוחת טאלי הודית, לצד אורז לבן ו/או יוגורט, או פשוט עם כפית כמו שהוא.
מחפשים מתכוני דאל (=תבשיל קטניות) נוספים? הצטברו בבלוג כבר לא מעט כאלה, מוזמנים לקפוץ לכאן לרשימה המלאה.
צ’אטני קוקוס הוא אחת התוספות הנפוצות והאהובות ביותר בהודו. מכינים אותו מקוקוס טרי, הוא טעים ומרענן ויש לו אינספור גרסאות. בדרום הודו צ’אטני קוקוס הוא חובה בכל ארוחה ובן הלוויה הבסיסי ביותר לדוסה ואידלי על סוגיהם השונים.
צ’אטני קוקוס יכול בקלות גם להתחזות לממרח ולהיאכל על לחם טעים. יש לו טעם עשיר ומעניין והוא בהחלט יהפוך ארוחת לחם וממרחים מהמקרר של “אין לי כוח לבשל” לארוחה מפנקת.
הקינוחים ההודים זו טריטוריה פחות מוכרת מחוץ להודו. מרבית המתוקים מבוססים על חלב ומוצריו ומתובלים בהל, והרבה פעמים משלבים גם קטניות. בשונה מבמערב, קינוחים עם קמח חיטה הם די נדירים וחדשים יחסית.
על הקינוח הזה שמעתי מחבר שחזר מטיול בהודו. הוא הביא לי פתק בכתב ידו של מלצר במסעדה שהוא אכל בה עם השם של המאכל MAA LADDOO, וטען שזה ללא ספק אחד הדברים הטעימים שאכל בטיול. כמובן שיצאתי מיד לחקור ברחבי האינטרנט וסרטוני הסבתות למיניהן והנה התוצאה לפניכם.
לאדו (Laddu או Laddoo) זה שם כולל לקינוח בצורת כדורים קטנים שמבוסס על קמח כלשהו (קטניות או אחר) עם סוכר, גהי ותוספות שונות. הכדורים האלה מתוקים ודחוסים ולי הם מזכירים בקלאווה – מתוק מרוכז, מתובל וטעים שאוכלים אחד או שניים מהם לצד קפה או תה. בהודו מגישים לאדו בדרך כלל בחגיגות ואירועים דתיים.
מי לא אוהב בירה? בירה כהה וקרירה זה ללא כל ספק אחד הפייבוריטים שלי וכשמוסיפים לה חטיף פריך וחריף זה כבר לגמרי נהיה מאורע. גרגרי חומוס אפויים הם הנשנוש האולטימטיבי לצד בירה (ובכלל), דורשים זמן הכנה סמלי למדי מרשימת מצרכים שתמיד יש במזווה וקוצרים תשבוחות מאורחים שבאים בהפתעה.
אני מכינה שתי גרסאות של החטיף הנהדר הזה, שתיהן מבוססות על חומוס מבושל שמערבבים עם שמן זית ותבלינים. הגרסה הראשונה פשוטה למדי ומכילה תבלינים יומיומיים שיש בכל בית והגרסה השנייה היא הגרסה ההודית והמושקעת יותר. שתיהן מצוינות ודי דומות זו לזו, הגרסה ההודית מעט חריפה יותר ועם ניחוח מיוחד כזה של גראם מסאלה.
