כשרק פתחתי את הבלוג תכננתי שהוא יתמקד בשני נושאים – אוכל הודי ומתכוני סבתות. בינתיים פינת האוכל ההודי תפסה את מרכז הבמה אך מתכוני הסבתות ממשיכים ללוות אותי ביום יום. יש בעיניי משהו מרתק בשחזור וביצוע של מתכונים ישנים שדויקו במשך עשרות שנים של בישול. תיעוד מתכונים שהשורש שלהם בימים אחרים, עם הרבה זכרונות וטעם של בית, הוא מרגש ומשמעותי.
אין מתכון מתאים יותר לפינת הסבתות בבלוג מהבלינצ’ס של סבתא בלה. סבתא שלי, ילידת הארץ מדור המקימים, גדלה בצריף בגבעתיים של פעם ולקחה חלק פעיל בעיצוב ההיסטוריה של המדינה. סבתא היא מבשלת בחסד, פשוט וטעים וטוב. לפני כמה שבועות קבענו שנבוא לבקר אני ובני הקטן בביתה שבנהריה ונכין יחד את הבלינצ’ס המפורסמים. כמובן שסבתא התנגדה בתוקף לרעיון שנטרח וניסע עד אליה. כך יצא שאישה בת 87 עולה על רכבת מנהריה לתל אביב, עם שתי מחבתות מברזל יצוק בתיק, נסחבת במוניות ומגיעה עד אליי. כמו שוודאי הבנתם סבתא בלה היא סופרוומן של ממש, עם אנרגיות ושמחת חיים שמאפילה על צעירים ממנה בחמישים שנה.
אני מתרגשת לתעד כאן את תוצאות הביקור ואת הכנת הבלינצ’ס היישר מפיה של סבתא בלה. כל מי שמכיר את סבתי מכיר את הבלינצ’ס הנהדרים שלה, מנחמים, מתוקים בדיוק במידה ומושלמים עם כוס תה. עד היום סבתא מכינה מגשי בלינצ’ס ומביאה לחברים ומשפחה שזקוקים לקצת תשומת לב ונחמה סבתאית. לבלינצ’ס יש כמה גרסאות מתוקות וכמה מלוחות. הפעם התמקדנו במתוקות, ואת הגרסאות המלוחות אעלה בפוסט נפרד בהמשך.
