לפעמים מתחשק לי מנה עיקרית על טהרת הירקות בלבד, בלי בשר או גבינה שתיקח את כל תשומת הלב. מנת הקארי הזו נפוצה ואהובה מאוד במטבח הצפון הודי. בגדול מדובר בירקות מבושלים במסאלה מתובלת ועשירה בחמאה ושמנת. היא מעולה בתור מנה עיקרית צמחונית או כתוספת מיוחדת וריחנית. המתכון מבוסס על מתכון מהספר המצויין של ריק שטיין.
הרבה סוגי ירקות יתאימו כאן ולא צריך להיצמד למתכון, מה שיש בבית הולך.
קארי פאניר ואפונה, הנקרא גם מאטאר פאניר (מאטאר = אפונה) הוא תבשיל צפון הודי יומיומי, פשוט וטעים. כמו במרבית תבשילי הקארי הבסיס הוא רוטב עגבניות מתובל אליו מוסיפים פאניר ואפונה. אפשר כמובן להחליף את הפאניר בעוף או בטופו (ראו הערות בסוף).
אגב רוטב העגבניות המתובל – בטח כבר שמתם לב שמדובר בבסיס שחוזר על עצמו ברוב תבשילי הקארי. אם תחפשו מתכונים הודים ברחבי האינטרנט תמצאו שכמעט לכל תבשיל יש גרסה רגילה וגרסת ה”restaurant style”. יש הטוענים שהגרסה הזאת היא בדרך כלל פשוט עשירה וקרמית יותר, בעוד שלפי שמועה אחרת במסעדות ההודיות מכינים מראש כמות ענקית של רוטב עגבניות מתובל ועליו מתבססים כמעט כל תבשילי הקארי השונים שמוגשים במסעדה, רק מחממים מנה קטנה, מוסיפים את התיבול המיוחד לכל מנה ואת הירקות, פאניר או עוף ומגישים. ולכן מתכונים שהם בסגנון מסעדה הם בעצם כאלה שמבוססים על רוטב עגבניות שמכינים בנפרד.
דאל צהוב (Yellow Dal) הוא תבשיל הקטניות הבסיסי והנפוץ יותר בבישול ההודי. בגרסה המקורית הוא מבוסס על מונג דאל, שזה בעצם שעועית מש קלופה וחצויה. דאל צהוב הוא תבשיל פשוט ויומיומי שמכינים מהר ולכן רשימת התבלינים היא בדרך כלל מצומצמת (יחסית לבישול ההודי) וזמן הבישול מהיר למדי. לפעמים מכינים מעין מסאלה של בצל עגבניה ותבלינים אליה מוסיפים את העדשים המבושלות ולפעמים מתבלים בשיטה שנקראת טאדקה (Tadka) שבה מבשלים את הקטניות עד ריכוך כמעט ללא תבלינים ואת התבלינים, שלמים וטחונים, מטגנים עם מעט שמן במחבת נפרדת ושופכים על התבשיל רגע לפני ההגשה.
כמו כל מאכל נפוץ כל כך גם לדאל הצהוב אינספור וריאציות ושיטות בישול שמשפיעות הן על הטעם והן על המרקם. הגרסה שאני מביאה כאן מבוססת על שיטת הטאדקה (ובעצם בדרך כלל נהוג לקרוא לתבשיל הזה Dal Tadka) והיא פשוטה וטעימה, אם כי אני בטוחה שאעלה עוד גרסאות נוספות של הדאל הזה בהמשך.
את הדאל מגישים עם יוגורט כתוספת או כארוחה קלה יחד עם אורז לבן או לחם הודי כלשהו.
את המסאלה דוסה אוכלים בדרום הודו בכמויות מסחריות. היא נפוצה כארוחת בוקר, נשנוש בכל שעה ביום וכאוכל רחוב. בעוד הגרסה הקלאסית של מסאלה דוסה היא קרפ על בסיס אורז ואוראד דאל ומילוי תפוחי אדמה יש לדוסה עוד אינסוף גרסאות, הן לבלילה והן למילוי. בהודו עושים דוסה מסוגי קטניות ודגנים שונים ומשונים למשל דוסה קינואה, דוסה שעועית מש, דוסה דוחן ועוד ועוד. גם בתחום המילוי יש המון אפשרויות וגיוונים, החל מירקות שונים כמו בטטה וכרובית ועד למליות מבוססות עוף, בשר, גבינות ודגים.
להלן מתכון למילוי על בסיס בטטה ואפונה. התוצאה היא דוסה מתקתקה מעט, מתובלת וטעימה במיוחד.
כשאומרים בישול הודי שתי המילים הראשונות שעולות לי לראש הן תבלינים וקטניות. קטניות, או בשמם ההודי דאל (Dal) הם ללא כל ספק הבסיס לכל ארוחה הודית. המילה דאל מציינת מיני עדשים, אפונים ושעועית, או תבשילים ומרקים המבוססים עליהם. מרבית הלחמים בהודו מבוססים גם הם על קמח קטניות ולא על קמח חיטה. העוני בהודו שכיח למדי וארוחות הכוללות בשר או דג נחשבות ליקרות יותר ולכן הקטניות הן בעצם מקור החלבון הזמין והזול ביותר שנגיש לכולם.
דאל מאקני היא המלכה הבלתי מעורערת של תבשילי הדאל. היא מגיעה מהמטבח הפונג’אבי ומכינים אותה עם המון חמאה (=מאקני) ולכן היא עשירה וטעימה במיוחד. הקטניות שמשתתפות פה בחגיגה הן אוראד דאל שלם (סוג של מש, רק שחור וקטן יותר), שעועית אדומה ולפעמים גם גרגרי חומוס חצויים. מאוד קשה להשיג בארץ אוראד דאל שלם ולכן אני מכינה את זה עם עדשים שחורות. כמו כן מאחר ואני לא מסוגלת באמת להוסיף כמות ענקית של חמאה לתבשיל קטניות בלב שלם הגעתי למסקנה שלשים כמות קטנה של חמאה זה בתכל’ס קצת מיותר כאן ואני מפצה על זה בשמנת שמוסיפים בסוף. זה כמובן שונה מהמקור העשיר בטירוף אבל בהחלט יותר יומיומי.
את הדאל מאקני מגישים כתוספת או כמנה עיקרית לצד אורז או לחם הודי.
כוסברה. או ששונאים או שאוהבים. אני מהאוהבים במיוחד ומוסיפה צרור עלים רענן לכל מאכל שאיכשהו קשור ומתאים. לצערי הרב במטבח הישראלי כוסברה זוכה לקיפוח מסוים ומעטים מבשלים איתה. טרנד הבישול התאילנדי עוד איכשהו הציל קצת את המצב אבל ללא כל ספק מדובר בתבלין שלא מוערך כראוי.
במטבח ההודי עלי כוסברה וזרעי כוסברה הם מצרכים בסיסיים למדי שנמצאים בהמון מאכלים ותערובות תבלין. הקארי הבא הוא קארי שנקרא בהינדי Hariyali Aloo, שזה בעצם אומר תפוח אדמה ירוק. הקארי מבוסס על המון כוסברה ונענע שנטחנים עם הרבה תבלינים ומבושלים עם קוביות תפוחי אדמה. את תפוחי האדמה במתכון הזה אפשר להחליף בקוביות פאניר או חתיכות עוף (ואכן אפשר למצוא מתכונים דומים בשם Hariyali Chicken ו- Hariyali Paneer ברחבי האינטרנט).
התוצאה הסופית חמצמצה ומיוחדת. מגישים את זה עם אורז או לחם הודי כלשהו וזו תוספת נהדרת למנת טאלי.
אחד המאכלים שהכי משכו אותי אל האוכל הודי היה הקארי. קארי קרמי כזה, עשיר, מתקתק ומתובל יחד עם פאניר או עוף זה אחד המאכלים האהובים עליי ביותר. לא משנה כמה ניסיתי וחקרתי במשך כמה שנים לא הצלחתי לשחזר או אפילו להגיע קרוב למנות הקארי שמוגשות במסעדות הודיות. משהו במרקם ואיזון התבלינים פשוט לא עבד.
לאחרונה נפל לי איזה אסימון או שניים והצלחתי לשחזר את המנה הקסומה הזאת. מסתבר שכמות הקשיו משחקת פה תפקיד משמעותי, איכות הבלנדר היא קריטית וכן השימוש ברסק עגבניות עדיף באופן מפתיע על עגבניות טריות.
הקארי במתכון הזה נקרא “פאניר מאקני” (Paneer Makhani) או “פאניר באטר מסאלה” (Paneer butter masala”) ובעצם מדובר ברוטב קרמי, חמאתי, מתובל ומתקתק שאליו מתווספים קוביות פאניר או חתיכות עוף (או אפילו טופו – פרטים בהמשך). מגישים את זה עם אורז לבן או לחם הודי כמו נאן או רוטי. בגרסה המקורית יש כמות הרבה יותר גדולה של חמאה אבל אחרי ניסוי וטעיה הגעתי למסקנה שזה די מיותר ועדיף להוסיף יותר קשיו או שקדים.
אודה ואתוודה שלמרות חיבתי הגדולה לחריף ומתובל אני בדרך כלל אוהבת לא לגעת באורז – אורז לבן ופשוט הוא אחד המאכלים היותר טעימים בעיניי ואין מתאים ממנו ללוות ולמתן את ניסויי המטבח ההרפתקניים שלי. עם זאת, אורז הוא אחד השחקנים הראשיים במטבח ההודי והרבה פעמים לא רק בתור תוספת אלא כמנה עיקרית בפני עצמו.
לאורז כמנה עיקרית יש אינסוף גרסאות, החל מאורז מתובל ועד למנות כמו ביריאני ועוד. מנת האורז הנפוצה ביותר בדרום הודו היא אורז לימון צהוב וחמצמץ עם מלא הפתעות ודברים מתפצפצים בפה.
כל אחד ותחביבי האינטרנט המוזרים שלו. התחביב שלי הוא לחפור ביוטיוב ולראות סרטונים מצחיקים של סבתות הודיות מכינות כל מיני מאכלים מוזרים ומסקרנים. הסרטונים הם לרוב בהינדית או שפה הודית אחרת ולקח לי לא מעט זמן להגיע למצב בו אני מצליחה להבין את המתכון גם בלי להבין את השפה.
לאחרונה נתקלתי ב”Ragda Patties”, שזה מעין מאכל צ’אט עם לביבות תפוחי אדומה מכוסות בתבשיל חומוסים מתובל בצורה מוגזמת למדי, ועל הערימה המפוארת הזאת מוסיפים יוגורט, בצל, עגבניות, תבלינים וצ’אטני. חגיגה אמיתית! המאכל נכנס לתוכניות אבל בינתיים החלטתי להתחיל בקטן ולחקור את הקונספט של לביבות (Tikki) תפוחי אדמה (Aloo) הודיות, שהתגלה כעולם ומלואו בפני עצמו.
מי לא אוהב בירה? בירה כהה וקרירה זה ללא כל ספק אחד הפייבוריטים שלי וכשמוסיפים לה חטיף פריך וחריף זה כבר לגמרי נהיה מאורע. גרגרי חומוס אפויים הם הנשנוש האולטימטיבי לצד בירה (ובכלל), דורשים זמן הכנה סמלי למדי מרשימת מצרכים שתמיד יש במזווה וקוצרים תשבוחות מאורחים שבאים בהפתעה.
אני מכינה שתי גרסאות של החטיף הנהדר הזה, שתיהן מבוססות על חומוס מבושל שמערבבים עם שמן זית ותבלינים. הגרסה הראשונה פשוטה למדי ומכילה תבלינים יומיומיים שיש בכל בית והגרסה השנייה היא הגרסה ההודית והמושקעת יותר. שתיהן מצוינות ודי דומות זו לזו, הגרסה ההודית מעט חריפה יותר ועם ניחוח מיוחד כזה של גראם מסאלה.
